גזר דין בתיק ת"פ 52898-07-11

1.         הנאשם הורשע, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת נשק, עבירה לפי סעיף 144 (א) רישא + 144 (ג) (1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977.

2.         בהתאם לעובדות כתב האישום, הנאשם ביום 13.6.2010 החזיק בחצר ביתו ברהט, בנשק שחור ארוך, עם ידית עץ חומה ומחסנית.

3.         במסגרת ההסדר שבין הצדדים, הסכימו הצדדים לעניין העונש כי המאשימה תגביל את עצמה בטיעוניה לעונש של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות וכן לעונשים של מאסר על תנאי וקנס בעוד שההגנה תעתור לעונשים של מאסר על תנאי וקנס.

4.         המאשימה סבורה שיש להטיל על הנאשם את העונשים להם עתרה בשים לב לסכנה הטמונה בהחזקת נשק מן הסוג שהחזיק הנאשם, הגם שמדובר בנשק ישן; בשים לב לעובדה שהנאשם בחר להסליק את הנשק; בשים לב לעובדה שמדובר בנשק מאולתר ובשים לב לצורך להרתיע את הנאשם ושכמותו.

            המאשימה הפנתה לפסיקה שיש בה , לשיטתה, לתמוך בטיעוניה.

5.         מנגד, ב"כ הנאשם טענה שיש להסתפק בענישה לה עתרה, וזאת בשים לב לכך שמדובר בעבירה שנעברה לפני כשנתיים; בשים לב לכך שמדובר בנשק שהוא "עתיק"; בשים לב לכך שהנשק היה מוטמן באדמה ולפיכך לא היה זמין לשימוש; בשים לב לעובדה שלא נעשה כל שימוש בנשק לאור סוגו; בשים לב לעובדה שהמחסנית שנמצאה לצד הנשק הייתה ריקה מקלעים; בשים לב לכך שמדובר בנשק שהוא לא גנוב; בשים לב לכך שהנאשם לא עבר עבירה נוספת לצד העבירה של החזקת הנשק; בשים לב לכך שהנאשם החזיק את הנשק לפרק זמן קצר של כשבועיים, לאחר שהנשק נמסר לו על ידי אחר; בשים לב לכך שהנאשם היה עצור 4 ימים בגין העבירה ובסוף שוחרר עוד בטרם הגשת כתב האישום (בניגוד למקרים רגילים של החזקת נשק בהם נאשמים נעצרים לתקופות ארוכות יותר); בשים לב לנסיבותיו האישיות של הנאשם (אב ל-8 ילדים, מפרנס יחידי ולפיכך יקשה עליו לבצע מאסר בדרך של עבודות שירות) ובשים לב לעברו הפלילי הלא מכביד של הנאשם, עבר אשר לא כולל עבירות מסוג העבירה בה הורשע בתיק זה.

ב"כ הנאשם אף היא הפנתה לפסיקה שיש בה לתמוך לשיטתה בטיעוניה תוך שהיא מאבחנת את הפסיקה אליה הפנתה המאשימה מהמקרה דנן.

6.         הנאשם הביע צער על מעשיו ואמר כי יותר לא "יעשה טובה" ולא יחזיק נשק בשביל אף אחד ופירט מקצת מנסיבותיו האישיות.

7.         עבירה של החזקת נשק היא עבירה חמורה.

            לא למותר להרחיב אודות הפוטנציאל ההרסני היכול להיוולד מהחזקת נשק ומשימוש שנעשה בנשק לא מפוקח. כל ביצוע עבירה באמצעות נשק תחילתו בביצוע עבירה של החזקת נשק. לפיכך, מצא המחוקק, ובצדק, לאסור את העבירה של החזקת נשק ולקבוע ענישה מחמירה בצידה של עבירה זו.

            יחד עם זאת, כבכל עבירה, גם בעבירה זו, על בית המשפט לגזור את הדין בהתאם לעקרונות הענישה האינדיבידואלית המקובלת בשיטתנו המשפטית ולבחון את העושה ואת המעשה.

8.         בב"ש 625/82 - חלמי אבו מוך בן עבדול רחמן נ' מדינת ישראל, פד"י לז(3), 668, בעמוד 671-672 (להלן: "אבו מוך") בדונו בעניין מסוכנות העבירה לצרכו של הליך המעצר עד תום ההליכים ערך כבוד השופט ג' בך מדרוג של חומרת העבירה בהתאם לנסיבות ביצוען בהאי לישנא:

"א) החזקת הנשק לשם ביצוע מעשים, המיועדים לפגוע בביטחון  המדינה או בביטחון הציבור.

ב) החזקת הנשק לשם ביצוע עבירה פלילית ספציפית כגון רצח, שוד, התפרצות, תקיפה וכו'.

ג) החזקת הנשק "לעת מצוא" כדי לאפשר פעילות פלילית אפשרית בעתיד.

ד) צבירת נשק על-ידי קבוצה פוליטית, עדתית או אידיאולוגית, במטרה לחזק בדרך זו את כוחה כנגד קבוצות יריבות.

ה) החזקת הנשק לצורך הגנה עצמית או לצורך הגנה על הציבור, המשפחה או ה"חמולה", אליהם הנאשם משתייך.

ו) החזקת כלי הנשק לצורך ספורט, ציד או שעשוע.

ז) החזקת כלי נשק על-ידי הנאשם בתור מזכרת או כאספן של כלים כאלה.